homecontactsearchsite map Hebrew University in Jerusalem - האוניברסיטה העברית בירושלים Faculty of Law logo
הפקולטה למשפטים crim

ד"ר יעל חסין (1931-1996) נולדה ב-1931, בת להורים  סוציאליסטים שעלו מרוסיה בעלייה השלישית. היא גדלה בשכונת הפועלים בורוכוב בגבעתיים, ועד גיל 16 הייתה בת יחידה. כשבמפתיע נולדה לה אחות החליטה שהגיע הזמן ללכת, זייפה תעודת זהות והתגייסה לפלמ"ח.

במלחמת השחרור שירתה כחובשת קרבית וצילום שלה, עם עיניים בורקות, חיוך גדול וכפייה, עיטר את שער ה"עולם הזה" שירד לשטח ללוות את הלוחמים הצעירים והנלהבים. בתום המלחמה השתחררה, בטרם מלאו לה 18.היא צעדה בתלם, הלכה לסמינר למורות, ועלתה לירושלים. בעיר התוססת, בין פינק לטעמון, פגשה את אליהו. שנים רבות הייתה מורה ומנהלת בית ספר בקטמונים (לילדים שאז נקראו "טעוני טיפוח"), וכבר אז התריעה מפני תיוגם הרווח ונוטף הגזענות של בני נוער מזרחי משכבות חלשות כעבריינים בפוטנציה.

באמצע שנות השישים החליטה שדי לה ושינתה כיוון. היא שבה לאוניברסיטה והשלימה דוקטורט במכון - שאותו לא עזבה עד מותה, הרבה בטרם עת, בגיל 64. יעל הייתה חוקרת בעלת יושרה פנימית, יסודית וקפדנית. התעניינותה וידיעותיה בכל הקשור לסטייה, פשיעה ועבריינות היו רחבי היקף. התמקדותה בעבריינות נוער ובבתי סוהר נבעה בין היתר מחוש צדק מפותח, מעורבות ואכפתיות יוצאות דופן. היא היתה הראשונה שהצביעה על כך שמערכת אכיפת החוק מפלה נוער ערבי לעומת יהודי, ותבעה זכויות לאסירים. מאמריה הרבים הם עדיין אבן שואבת לכל המתעניין בנושאים המגוונים שבהם עסקה.

יעל הייתה אישה מיוחדת ואהובה. הייתה בה ישירות פלמ"חניקית, קבלה מוחלטת וללא תנאי של אהוביה ויכולת מרשימה לעמוד על שלה. אפיזודה חביבה עליה ביותר בשנות ניהולה את המכון הייתה ההתפטרות, שלא איחרה לבוא כל אימת שלא נענו דרישותיה להגדלת תקציבים ותוספת תקנים. ומהתפטרות להתפטרות שיגשג המכון, גדל תקציבו ונוספו לו מרצים. חדרה היה פתוח תמיד, ושימש מקום מפגש קבוע למורים, לתלמידים ולאורחים. כראש מכון וחברת סגל היא שקדה על פיתוח קשרים ענפים עם גורמים במערכת אכיפת החוק, ויצרה ערוץ הידברות פורה בין האקדמיה לקהילה. עמיתיה מספרים שהיעדרותה מהמכון הותירה חלל שלא התמלא למרות השנים הרבות שחלפו. ילדיה, רן וטל, מעידים שהייתה אם נהדרת, חברה יוצאת מן הכלל, ושילדיהם הפסידו הפסד גדול שלא זכו להכיר אותה.

 
 

 

   

ד"ר מנחם הורוויץ (1920-2006) נולד בפרנקפורט, גרמניה ובשנת 1938 עלה לארץ. הוא היה סמל במשטרת היישובים העבריים בתקופת המנדט הבריטי, קצין מודיעין בצה"ל, מדריך חבורות רחוב, קצין מבחן לנוער וקצין מבחן למבוגרים ובהמשך קצין מבחן מחוזי למבוגרים, מנהל שירות המבחן למבוגרים, ומנהל האגף לשרותי תקון במשרד העבודה והרווחה. מנחם למד היסטוריה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, עבודה סוציאלית פסיכיאטרית ב-London School of Economics ואת הדוקטורט עשה באוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב.

מנחם עסק גם בפעילות ציבורית ענפה בתחומים מגוונים: זכויות הילד (שימש כאומבודסמן הראשון לילדים ונוער); שיקום האסיר המשוחרר; זכויות האסיר (מונה כמבקר רשמי בבתי-סוהר); מלחמה בסמים; ביקורת סרטים ומחזות (חבר מועצה), האגודה הישראלית לקרימינולוגיה והמועצה הלאומית לקרימינולוגיה; וכיהן כחבר בועדות בדיקה שונות (זנות, סמים ועוד).

משך שנות עבודתו בשירות המדינה, שימש מנחם כמרצה אורח בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, במחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב ובמכון לקרימינולוגיה של האוניברסיטה העברית. לאחר יציאתו לפנסיה, השתלב מנחם בפעילויות המכון לקרימינולוגיה של האוניברסיטה העברית, לימד קורסים שונים ופרסם מחקרים ומאמרים רבים, בחלקם תוך שיתוף פעולה פורה עם עמיתיו למכון.
 

 

 
© כל הזכויות שמורות לאוניברסיטה העברית בירושלים  
ICS בניית אתרים